אלימות

תאוריות האלימות:

למידה וחיקוי:
תיאורית הלמידה החברתית היא תאוריה המסבירה את ההתנהגות האנושית כמושפעת מגורמים כאלה ואחרים כגון טלוויזיה מחשב , קונסולות ועוד... בגורמים אלו יכול להגרם מצב שבו מוצגת אלימות , הילדים אשר צופים בדברים האלו או משחקים בהם יכולים ללמוד מזה איך להתנהג ואז הם מחקים את זה במציאות.
לדוגמה: ילד שמשחק במשחק GTA יכול להיות מושפע לרעה מהמשחק ולהתחיל להרביץ לאנשים סתם ככה או לנסות לשדוד אותם או אפילו בתי עסק רק כי הוא ראה שבמשחק זה מה שצריך לעשות.

זיכוך:

תיאוריה זו טוענת שבמהלך הפעילות הרגילה והשגרתית אנשים צוברים תסכול והם עלולים לפרוק אותו בהיותם במצבי לחץ, בהתנהגות אלימה.   הזיכוך, הוא פורקן של התסכול והמתח באמצעות צפייה בפעילות אלימה של האחר. מכאן, לפי תיאוריה זו, הצפייה באלימות בטלוויזיה מאפשרת לצופים לפרוק מטעני הגרסיה ותסכול באמצעות צפייה בפעילות אלימה של הגיבורים בטלוויזיה, מבלי להתנהג באלימות בפועל. ע"פ תיאוריה זו האלימות המשודרת ממלאת תפקיד חיוני בחברה בכך שהיא מאפשרת לצופים לשחרר את רגשי התסכול והזעם מבלי שיהיו מעורבים פיזית בפעילות אלימה. כך ניתן להסביר את הנאת הצופים לצפות בתחרויות ספורט כמו- אגרוף, האבקות וכו'... שבהם ניתנת לגיטימציה לשחרור אגרסיות במסגרות של חוקים מוגדרים. 

גירוי לאלימות:

תיאוריה זו טוענת שהאלימות שמשודרת בטלוויזיה מחזקת עמדות והתנהגויות הקיימות אצל הצופים. האלימות המשודרת בעצם מחזקת נטייה קיימת. מכאן, אצל צופים  שקיימת בהם נטייה לאלימות האלימות המשודרת תחזק נטייה זו. אך בקרב צופים שקיימת בהם התנגדות לאלימות האלימות המשודרת תחזק את התנגדותם. האלימות, ע"פ תיאוריה זו, אינו נוצרת בעקבות צפייה באלימות אלא היא תוצאה של מבנה אישיות, סביבה, ערכים ונורמות- המצויים אצל הצופה. מכאן, האלימות המשודרת לא תיצור אלימות אלה תחזק את הנטייה הקיימת ממילא.

תאוריית החיזוקים:

תיאוריה זו טוענת שהחשיפה להתנהגות אלימה בטלוויזיה משמשת לצופים גירוי המגביר את ההתרגשות ועלול לגרום להתפרצות אלימה. דוגמאות לכך ניתן למצוא בהתנהגות של צופים לאחר צפייה באלימות. נמצא כי לאחר צפייה בקרב אגרוף הצופים התפרצו בעקבות המתח וההתרגשות שעורר הקרב הטלוויזיוני. דוגמה נוספת להשפעה כזו ניתן למצוא בהתנהגות הקהל במגרשי כדורגל. יש מהם שיוצאים למגרש עם עוררות רגשית רבה עד שללא קשר לתוצאות המשחק הם מחפשים פורקן ומבטאים זאת במעשים אלימים.

1.      

https://www.youtube.com/watch?v=qOE5pvme0yo

סוביודיצה-
סוביודיצה הוא מונח המתאר תיק שנמצא בדיון בבית המשפט, בטרם קבעו השופטים את פסק הדין. על פי עיקרון הסוביודיצה, אסור לכלי תקשורת לחוות דעה או לדווח על הליך משפטי תלוי ועומד לפני שנפסק הדין. הרציונל שבבסיס העיקרון נועד להבטיח את הזכות להליך הוגן, ויסודו בחשש שבבואו לדון בתיק, עשויה דעת השופט להיות שונה בעקבות הפרסום בתקשורת, ובכך ייפגע שיקול דעתו המקצועי. בבסיס העיקרון ישנו התנגשות ערכית בין חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת לבין הזכות להליך משפטי הוגן.
בנוסף-עיקרון הסוביודיצה בא להגן על הערך לפיו אדם חף מפשע עד שיוכח אחרת.

מקרה תאיר ראדה ז"ל:

המושג סוביודיצה מתקשר למקרה זה משום שבמקרה הזה קרה שהילדה נרצחה בצורה כלשהי ובהתחלה כלי התקשורת ניסו להתערב ולפרסם כמה שיותר פרטים על המקרה , אף אם חלקם היו שגויים , למשל התקשורת פרסמה ממקור כלשהו שיש אדם ששמו רומן זדורוב , פועל בניין שעבד בבית הספר באותו יום והוא הרוצח והנאשם על ידי המשטרה , אך היא פרסמה זאת לפני שדברים יצאו לאור לכן זה גרם למחלוקות רבות על ידי המשטרה שבסופו של דבר באמת החליטה לחקור אותו עד שהגיעה למסקנה שהוא הרוצח  , הוא נעצר ושוחרר אך כעבור זמן קצר הוא נעצר שוב , הודה ברצח ואף שיחזר אותו שלצידו חוקרים ואנשי משטרה , וזמן קצר לאחר מכן חזר בו , וטען שהוא עשה זאת מתוך לחץ. ב-14 לספטמבר 2010 , לאחר חקירות רבות ועוד כמה חשודים שנחקרו , רומן זדורוב הואשם בבית המשפט ונידון למאסר עולם. 

ואז נכנס הקטע של סוביודיצה שוב כי מיד לאחר מכן אמר עורך דינו לתקשורת דברים שהחלו לגרום לאנשים רבים לחשוב שאוליי למרות הכל הוא לא הרוצח , אולי הוא חף מפשע שהופעלו עליו לחצים ופסיכולוגיות מהמשטרה שגרמו לו להגיד דברים שגויים רק כדי שכל הסיפור יגמר , עורך דינו טען שהוא אדם רגיש שנשבר מלחץ בקלות , ושלא פלא שהמשטרה הצליחה לגרום לו להודות על אף שהוא חף מפשע ואמר שאם היו לוחצים עליו עוד קצת הוא גם היה מודה באשמה על תיקים פתוחים אחרים.

זה גרם לתקשורת ולאנשי המדינה לצאת בהצהרות שגרמו למחלוקת רבה והופעל לחץ על המשטרה ובית המשפט אך עד היום החלטה זו לא שונתה.